פסק-דין בתיק ב"ל 30576-12-10

1.         פסק דין זה עניינו תביעתו של מר יעקב הלל פליישר (להלן: " התובע") נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: " הנתבע") ובה ביקש להכיר במחלת הפרקינסון בה לקה, כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק  הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995.

2.         בהחלטה מחודש אוגוסט  2010 דחה פקיד תביעות תביעה שהגיש התובע להכרה במחלת הפרקינסון בה לקה כתאונת עבודה, מהנימוק כי  לא  הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו,אשר גרמו להופעת המחלה.

3.         בעקבות החלטה זו הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה.  בתמצית טוען התובע בכתב התביעה  כי  במהלך שנות  עבודתו במפעלי ים המלח כמהנדס כימיה, הוא  נחשף לחומרים כימיים שונים וכי  החשיפה לחומרים השונים היא שגרמה להופעת המחלה.

4.         לדעת הנתבע דין התביעה להידחות  מנימוקיו של פקיד  התביעות. 

5.         בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 13.5.12, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין המחלה ממנה סובל התובע לבין עבודתו כמהנדס כימיה ותנאי עבודתו במסגרתם הוא  נחשף לחומרים כימיים שונים. זאת על בסיס רשימת העובדות המוסכמות שגובשה על ידם.

            יצוין כי רשימת העובדות  המוסכמות נוסחה כטבלה , אשר  פורטו בה  שמות החומרים עימם עבד התובע, אופן  החשיפה אליהם, משך החשיפה וכן אמצעי המיגון  בהם עשה שימוש, אם עשה.

6.         על בסיס העובדות הנ"ל, מינה בית הדין את ד"ר לייקין כמומחה רפואי מטעם בית הדין.

            בחוות הדעת שהעביר המומחה הרפואי לבית הדין בחודש אוגוסט 2012, הבהיר המומחה כי מחלת פרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים. המחלה היא ברוב המקרים ספורדית והסיבות למחלה, אינן ידועות. המחלה נפוצה יותר  בקב גברים ובקבוצת גיל מעל 50, אם כי  מאובחנת לעיתים גם בגיל צעיר יותר  במקרים לא  נדירים.

            המומחה סקר בחוות דעתו את נושא האטיולוגיה (סיבתיות) של המחלה ופרט אודות מחקרים שנעשו בנושא הקשר האפשרי בין המחלה לבין גורמי סיכון תעסוקתיים והתייחס להשפעה אפשרית של החומרים אליהם נחשף התובע במהלך עבודתו על  תחלואה במחלה.

            המומחה קבע בחוות דעתו כי לא ניתן לקבוע  בוודאות או בסבירות גבוהה קיומו של  קשר סיבתי רפואי בין עבודתו של התובע במפעלי ים המלח לבין מחלת הפרקינסון ממנה סובל, מהנימוקים הבאים: לא  הוכח  קשר  סיבתי בין המחלה לבין החומרים הכימיים אליהם  נחשף התובע  במהלך עבודתו ; מתיאור   העובדות בדבר אופן החשיפה ומשך החשיפה לחומרים עולה כי אין מדובר בחשיפה אינטנסיבית או כזו המסכנת בריאות בצורה משמעותית; מחלת הפרינקסון ממנה סובל התובע התחילה  בגיל 55, מדובר בגיל ממוצע לגבי כלל החולים במחלה  ואין זה נחשב לגיל מוקדם או צעיר לחלות במחלה.

7.         בעקבות חוות הדעת, התבקש  המומחה להשיב לשאלות הבהרה, שעניינן התייחסות למאמרים אליהם הפנה התובע וכן התייחסות לחשיפת התובע למתכות ובפרט  ל- vanadium   במקום סגור. כן התבקש המומחה להשיב לשאלה האם מחלתו של התובע  עונה להגדרה של מחלת מקצוע. המומחה התבקש אף להתייחס  לחוות דעתו של ד"ר  בלט.

8.         בתשובות לשאלות ההבהרה קבע המומחה  כי  אין בשאלות שהוצגו לו  בכדי  לשנותאת חוות דעתו. כך קבע ביחס לחשיפה לאבץ כי  לא  נמצאה הוכחה אפידמיולוגית לכך שחשיפה למתכות מסוימות גורמת למחלה וכי הקונזצוס המדעי כעת הוא  שהסבירות לקשר אפשרי מוגדרת כבלתי מספיקה. באשר לחשיפה ל- vanadium  קבע כי בין אם זה במקום פתוח או סגור, החשיפה לחומר זה אינה מוכרת כגורם למחלת פרקינסון. עוד  ציין כי מחלתו  של התובע אינה בגדר מחלת מקצוע.

9.         מחוות הדעת של המומחה הרפואי ותשובות המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מטעם בית הדין, עולה כי לא קיים קשר סיבתי רפואי בין התפרצות מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו וחשיפתו לחומרים השונים במסגרת עבודתו. לעניין זה יש לציין כי חוות הדעת ברורה ויש בה כמו גם בתשובות לשאלות ההבהרה  כדי  להבהיר  כי  אין כל קשר  של סיבה ומסובב בין עבודתו של  התובע הכרוכה בשימוש  ובחשיפה לחומרים כימיים ולמתכות להתפרצות המחלה ממנה הוא סובל.

10.       לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' טבת תשע"ד, ( 05 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: